יום שלישי, 28 בדצמבר 2010

לו הייתי ערס- שירה מודרנית

לו הייתי ערס, (לא ערסית, זו לא טעות, אני לא שואפת לנעול נעלי פלטפורמה וג'ינס שחור זול שנרכשו בתחנה המרכזית בתל אביב, וואו, איזה סוגריים ארוכים),
הייתי מרימה גלגל קדמי באבן גבירול על הטי-מקס השחור שלי ומסתכלת במראה כדי לוודא שכל הרוכבות (וגם הרוכבים) ראו והתרשמו מיכולות הרכיבה שלי, למרות שבתכלס הם פיהקו בשיעמום.

לו הייתי ערס, הייתי מקללת קללות נוראיות את כל המוניות, מה שאני עושה גם היום, רק שלו הייתי ערס הייתי עושה את זה בקול רם ובפנים שלהם ואולי אפילו מוסיפה יריקה קולנית.
אבל רק לו הייתי ערס עם קסדת חצי, כי אחרת זה היה עף עליי בחזרה.

לו הייתי ערס, הייתי עוצרת ברמזור ליד ההוא שחתך אותי, מסמנת לו לפתוח את החלון ומפחידה כל כך את האשכנזי המבוהל שיושב שם עד שהפעולה הראשונה שהוא היה עושה בבית הייתה לרכוש לעצמו ביטוח חיים.

לו הייתי ערס, הייתי חוזרת הביתה ומספרת לחברים הערסים שלי על ה"ווילי" המרשים שלי, נהג המונית שתקפתי והאשכנזי שגרמתי לו להשתין במכנסיים. ואני לא אספר כמובן שהתעכבתי כי עצרו אותי בדרך בשלושה מחסומים משטרתיים שמחפשים ערסים על טי-מקס כמוני.




תגובה 1: