בגלל הגשם

כמה חיכיתי לגשם הזה, שישטוף אותי כבר. אני כולי מאובק ומפויח, נחנק.
אפילו סמרטוט לא העבירה עליי, מה סמרטוט? מגבון לח, אפילו שאיזה חתול ישתין עליי, מספיק לי.

ועכשיו כולי מצוחצח, נקי, מבריק, כמו חדש. הנה אני מוכן לנסיעה לעבודה.
הנה, היא יורדת למטה, טוב, אני אתחיל להתמתח לי, בכל זאת לא נסעתי כבר יומיים.

רגע, רגע, עצרו את הסוסים! איפה מעיל הרכיבה האפור? איפה הקסדה? מה זה המעיל האדום הזה? אני מכיר אותו! זה המעיל של הגשם, הוא יוצא מהארון בדיוק פעמיים בשנה. יכול להיות ש...?
אני לא מאמין! רגע, אני פה, אני כולי נקי... אפילו מבט לא זרקה, הלכה לאוטובוס.

לכי, לכי,  תסעי באוטובוס, תיתקעי בפקקים, מה איכפת לי... אני אשב לי פה, קשור לעמוד. כן, ככה, בגשם, בקור, נראה מחר בבוקר מי יניע לך בכלל?!