אני לא יודעת אם זו הקסדה שעוטפת אותי בארשת מסתוריות או הרכיבה עצמה שמשחחרת אנדורפינים למוח (ואל תזלזלו ב-105 הקמ"ש שדיוק מגיע אליהם), אבל יש איזשהו שינוי קליל באישיות שלי ברגע שאני עולה על הקטנוע.
אני הופכת לערסית.
דיברתי כבר על מנעד הקללות, על שנאת נהגי המוניות, אבל הפעם עליתי מדרגה. הנהג שלא נתן לי לחתוך אותו ואפילו צפר לי החצוף, עצבן אותי ממש, so i gave him the finger, (יש דברים שפשוט נקראים הרבה יותר טוב באנגלית).
כן, כזו אני, חיה על הקצה, מופרעת, או כמו שאומרים אצלנו הערסים- לא רואה בעיניים.
רכבתי לי לאורך קפלן על 180 (הלב, לא הקטנוע), מלאה באדרנלין, המומה מעצמי ואפילו קצת מחייכת. כלומר עד הרגע ההוא שהגעתי לרמזור וההוא מהפסקה הקודמת עצר, כיבה את האוטו, יצא, נעמד מולי והתחיל לצרוח עליי.
ככה מול כולם.
אבל אני לא פרייראית- החזרתי לו ועניתי לו שהוא חצוף ומה הוא צועק עליי בכלל והוא בכלל לא נתן לי לעבור.
יש לו מזל שאמרתי את זה בלחש בתוך הקסדה ורק אחרי שהוא חזר לאוטו.
כן, כאלה אנחנו הערסים, אומרים הכל בפנים, ושייזהר ממני.
ומאז דווקא, אני לא נוסעת יותר דרך קפלן.
אני הופכת לערסית.
דיברתי כבר על מנעד הקללות, על שנאת נהגי המוניות, אבל הפעם עליתי מדרגה. הנהג שלא נתן לי לחתוך אותו ואפילו צפר לי החצוף, עצבן אותי ממש, so i gave him the finger, (יש דברים שפשוט נקראים הרבה יותר טוב באנגלית).
כן, כזו אני, חיה על הקצה, מופרעת, או כמו שאומרים אצלנו הערסים- לא רואה בעיניים.
רכבתי לי לאורך קפלן על 180 (הלב, לא הקטנוע), מלאה באדרנלין, המומה מעצמי ואפילו קצת מחייכת. כלומר עד הרגע ההוא שהגעתי לרמזור וההוא מהפסקה הקודמת עצר, כיבה את האוטו, יצא, נעמד מולי והתחיל לצרוח עליי.
ככה מול כולם.
אבל אני לא פרייראית- החזרתי לו ועניתי לו שהוא חצוף ומה הוא צועק עליי בכלל והוא בכלל לא נתן לי לעבור.
יש לו מזל שאמרתי את זה בלחש בתוך הקסדה ורק אחרי שהוא חזר לאוטו.
כן, כאלה אנחנו הערסים, אומרים הכל בפנים, ושייזהר ממני.
ומאז דווקא, אני לא נוסעת יותר דרך קפלן.
