יום שלישי, 28 בדצמבר 2010

לו הייתי ערס- שירה מודרנית

לו הייתי ערס, (לא ערסית, זו לא טעות, אני לא שואפת לנעול נעלי פלטפורמה וג'ינס שחור זול שנרכשו בתחנה המרכזית בתל אביב, וואו, איזה סוגריים ארוכים),
הייתי מרימה גלגל קדמי באבן גבירול על הטי-מקס השחור שלי ומסתכלת במראה כדי לוודא שכל הרוכבות (וגם הרוכבים) ראו והתרשמו מיכולות הרכיבה שלי, למרות שבתכלס הם פיהקו בשיעמום.

לו הייתי ערס, הייתי מקללת קללות נוראיות את כל המוניות, מה שאני עושה גם היום, רק שלו הייתי ערס הייתי עושה את זה בקול רם ובפנים שלהם ואולי אפילו מוסיפה יריקה קולנית.
אבל רק לו הייתי ערס עם קסדת חצי, כי אחרת זה היה עף עליי בחזרה.

לו הייתי ערס, הייתי עוצרת ברמזור ליד ההוא שחתך אותי, מסמנת לו לפתוח את החלון ומפחידה כל כך את האשכנזי המבוהל שיושב שם עד שהפעולה הראשונה שהוא היה עושה בבית הייתה לרכוש לעצמו ביטוח חיים.

לו הייתי ערס, הייתי חוזרת הביתה ומספרת לחברים הערסים שלי על ה"ווילי" המרשים שלי, נהג המונית שתקפתי והאשכנזי שגרמתי לו להשתין במכנסיים. ואני לא אספר כמובן שהתעכבתי כי עצרו אותי בדרך בשלושה מחסומים משטרתיים שמחפשים ערסים על טי-מקס כמוני.




יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

בגלל הגשם

כמה חיכיתי לגשם הזה, שישטוף אותי כבר. אני כולי מאובק ומפויח, נחנק.
אפילו סמרטוט לא העבירה עליי, מה סמרטוט? מגבון לח, אפילו שאיזה חתול ישתין עליי, מספיק לי.

ועכשיו כולי מצוחצח, נקי, מבריק, כמו חדש. הנה אני מוכן לנסיעה לעבודה.
הנה, היא יורדת למטה, טוב, אני אתחיל להתמתח לי, בכל זאת לא נסעתי כבר יומיים.

רגע, רגע, עצרו את הסוסים! איפה מעיל הרכיבה האפור? איפה הקסדה? מה זה המעיל האדום הזה? אני מכיר אותו! זה המעיל של הגשם, הוא יוצא מהארון בדיוק פעמיים בשנה. יכול להיות ש...?
אני לא מאמין! רגע, אני פה, אני כולי נקי... אפילו מבט לא זרקה, הלכה לאוטובוס.

לכי, לכי,  תסעי באוטובוס, תיתקעי בפקקים, מה איכפת לי... אני אשב לי פה, קשור לעמוד. כן, ככה, בגשם, בקור, נראה מחר בבוקר מי יניע לך בכלל?!

יום חמישי, 2 בדצמבר 2010

לקחתי יתוש טרמפ

הבוקר לקחתי יתוש טרמפ מתל אביב לרמת השרון.
אם הייתי יודעת שהוא צריך טרמפ הייתי מארגנת לו עוד קסדה או משהו.
אני נסעתי לי עם המשקף פתוח, והוא, אני מניחה, שייט לו להנאתו באוויר הפתוח של דרך נמיר.

הוא התמקם לו בשלווה בתוך האישון שלי. וכשאני אומרת שלווה, אני מתכוונת שהוא טס במהירות 250 קמ"ש בהערכה גסה, ישירות לתוך גלגל העין שלי.
לזכותי אומר שגם אני קיבלתי את העניין בשלווה ולא התנגשתי באוטובוס שלפניי אלא הסתפקתי בתמרון: זיגזוג- בלימה- קללה. ועוד כמה קללות.

יתוש יקר, אני מתנצלת על הרטיבות ואי הנוחות שחשת במהלך הנסיעה. על המצמוצים הבלתי פוסקים שלי ועל האצבע הענקית שבכל עצירה ניסתה לשלוף אותך החוצה. ואתה בסך הכל רצית להימנע מהדוחק והפקקים שבתחבורה הציבורית.
חשוב לי שתמשיך להשתמש בשירותי ההסעה שלי ואשמח לסייע שוב בפעם הבאה.

מה שחשוב זה שבסופה של נסיעה נעימה ושלווה, זכית להגיע למחוז חפצך, רטוב כנפיים אך מרוצה.

שבת שלום