יש הרגלים שאפשר לא לשים לב אליהם אף פעם, עד שרואים אותם דרך מבט של מישהו אחר.
ככה אני גיליתי שכמו ג'ורג' קוסטנזה רק בהפוך- I can't go right, כששוב מצאתי את עצמי נדחקת בין הקיר לקטנוע רק כדי לעלות עליו מהצד הנכון וחתול רחוב בהה בי ובטח חשב לעצמו: "האנשים האלה מוזרים, הרי כל צד ימין פנוי לה".
לא משנה באיזה תנוחה חונה הקטנוע שלי, צמוד לאיזה קיר או מכונית, לא משנה כמות החפצים שאני מחזיקה ביד- אני לא מסוגלת לעלות על הקטנוע שלי מצד ימין שלו.
 |
| כמוהו. רק הפוך. |
לעלות על הקטנוע מהצד הלא נכון מרגיש לי כמו לעלות על קטנוע אחר- זו פשוט לא אותה התחושה.
אולי זה מין טקס שכל רוכב מאמץ לעצמו בלי לשים לב שמגיע יחד עם סדר פעולות קבוע- מעיל, קסדה, כפפות, משקפיים, סידור השיער, והסיום- עלייה טקסית מצד שמאל.
ואולי בכלל הכל התחיל מאגדת עם שקר כלשהי על בני המאיה שהיו עולים על חמורם כדי לצאת למסע הארוך לעבר ארץ הקשת בענן והיו מקפידים תמיד לגשת לחמור מצד שמאל כי באותה תקופה בצד ימין של החמור היה מונח השק עם הצידה לדרך, והיה קיים חשש שעליה מצד ימין תפגע בסנדביץ' הקיפוד והחמאה שהכינו מבעוד מועד.
שנים רבות לאחר מכן, כאשר הומצאו האופניים ולאחר מכן האופנועים- המסורת נשמרה והתגלגלה לכל רחבי העולם.
כשחושבים על זה, אין לכך סיבה הגיונית, הקטנוע הוא יצור סימטרי להפליא- מלבד אגזוז ורגלית הוא נראה בול אותו דבר משני הצדדים.
אה, יכול להיות שזה בגלל הרגלית?
