גרד הגבה הלא נפוץ

במחקר קטן שערכתי הצלחתי לחשוף מחלה חדשה, גרד הגבה שמה, ובלעז: GERED HAGABA.

חמש דקות לערך אחרי תחילת הנסיעה מתחיל לי גירוד בגבה הימנית, בדיוק במקום שמתחת לקסדה, ולמה דווקא בגבה הימנית? הו, טוב ששאלתם- כי הידית של הגז היא הרי בצד ימין ואם חלילה הגירוד היה מופיע בגבה השמאלית עוד הייתי יכולה לגרד עם יד שמאל ולעצור את הסיוט הזה!! אבל מחלה, כדרכה של מחלה, תפקידה לענות ולתסכל. ואין ספק שה-GERED עושה עבודה טובה.

אם נניח הייתי יושבת בבית הייתי פשוט שולחת יד ומגרדת קלות את הגבה, או פשוט מתעלמת. אך אין דינה של ישיבה על ספה כדינה של רכיבה. ברכיבה הכל מקבל מימד קטסטרופלי- המוח שולח מסר ליד- תגרדי עכשיו!!! אחרת אני מתהפך פה על מישהו!!!

אל דאגה, יש גם פתרון למחלת ה-GERED ואותו גיליתי כחלק מהמחקר האמור. לא משחה ולא כדור, שנייה אחרי שאני יורדת מהקטנוע ה-GERED נעלמת כלא הייתה.
אבל אני לא פרייאית- אני מגרדת.
סתם כי אני יכולה.

רוכבת ברחובות

בוקר אחד הפך פתאום הקטנוע שלי לפרבריסט.
שבוע לפני כן עוד השתחל בין מכוניות ואוטובוסים באבן גבירול בתוך ענן ריחות של פיח ואוכל, מכיר את הדרך לכל המקומות הנכונים, משוויץ בתחת הקטן והחטוב שלו כשהוא עוקף עוד נהג מונית עצבני ברמזור.

כמה חלופות שגיליתי בשבוע האחרון-
במקום שריטות של חתולים מיוחמים על המושב- חירבונים של יונים מנומנמות מעמוד החשמל.
במקום אוטובוסים דינוזאוריים רומסים- מכוניות מנומסות שמפנות את הדרך גם כשהן לא חייבות.
במקום אבן גבירול- פארק המדע.

הקטנוע שלי מוכיח יכולות מופלאות בנסיעה מרחובות לתל אביב, רוכב לו כמו גדול על השוליים של כביש 4 (מקווה שאין פה שוטר בינינו), מתענג על כבישים ריקים ונזהר לא להיכנס לתוך חריצים בכביש שלא מורגל לקטנועים עירוניים שכמותו.

אז עכשיו, כשמגה בעיר התחלף ביוחננוף, קיורטוש במאפיית הראשונים, ו-03 ב-08 , אני יכולה כבר לומר בפה מלא שגם לי וגם לקטנוע שלי לא רע ברחובות הזאת.

נשמה של קטנוע

לעולם לא תשמעו אותי מוציאה מהפה את המשפט- אין, אני אומרת לכם, משה הוא הקטנוע הכי טוב בעולם.
אני בחרתי שלא לקבל עליי את המנהג המטופש של לקרוא לכלי רכב בשם.
מה שטוב לטיוואנים, טוב גם לי. אני נשארת עם דיוק.
כן, הוצאתי עכשיו את הרישיון ובדקתי את מוצאו של הקטנוע שלי רק לשם הפאנץ'.

וחוץ מזה, משה? נו באמת... מה הסיפור של לתת שמות גבריים לכלי הרכב שלכם נשים? הוא ישמור עלייך בסימטה חשוכה? הוא ידע להחליף לעצמו שמן בזמן? יגדל שפמפם קטן מתחת ללוח השעונים?

את רואה לנגד עינייך חבורת טיוואנים רוכנים מעל פס ייצור במפעל רחוק, מרכיבים חלק לחלק, מקפידים על כל פרט. ואז מגיעה מזוודה סטייל ספרות זולה, נפתחת באיטיות ומאירה את כל החדר באור בוהק, כולם נסוגים לאחור ביראת כבוד ומביטים בבכיר הטכנאים לוקח את הנשמה ומכניס אותה לתוך גוף המתכת. ומשה נולד לחיים.

תשכחי מזה. מדובר על שלל פלסטיקים ומתכות שחברו יחדיו כדי ליצור כלי רכיבה, טוב ואמין, זה נכון, אבל לא יותר מזה.
ואת כל זה אני כותבת רק כדי לשכנע את עצמי שאתמול כשהצהרתי בקול רם, ככה ליד אנשים, שנמאס לי לרכב בקור הזה כבר, קיוויתי ממש חזק שבאמת לדיוק אין נשמה טיוואנית שמתייסרת עכשיו בגללי ואין לה אפילו קול כדי לזעוק.

ואם כבר שם, אני הייתי הולכת על בוריס.