לעולם לא תשמעו אותי מוציאה מהפה את המשפט- אין, אני אומרת לכם, משה הוא הקטנוע הכי טוב בעולם.
אני בחרתי שלא לקבל עליי את המנהג המטופש של לקרוא לכלי רכב בשם.
מה שטוב לטיוואנים, טוב גם לי. אני נשארת עם דיוק.
כן, הוצאתי עכשיו את הרישיון ובדקתי את מוצאו של הקטנוע שלי רק לשם הפאנץ'.
וחוץ מזה, משה? נו באמת... מה הסיפור של לתת שמות גבריים לכלי הרכב שלכם נשים? הוא ישמור עלייך בסימטה חשוכה? הוא ידע להחליף לעצמו שמן בזמן? יגדל שפמפם קטן מתחת ללוח השעונים?
את רואה לנגד עינייך חבורת טיוואנים רוכנים מעל פס ייצור במפעל רחוק, מרכיבים חלק לחלק, מקפידים על כל פרט. ואז מגיעה מזוודה סטייל ספרות זולה, נפתחת באיטיות ומאירה את כל החדר באור בוהק, כולם נסוגים לאחור ביראת כבוד ומביטים בבכיר הטכנאים לוקח את הנשמה ומכניס אותה לתוך גוף המתכת. ומשה נולד לחיים.
תשכחי מזה. מדובר על שלל פלסטיקים ומתכות שחברו יחדיו כדי ליצור כלי רכיבה, טוב ואמין, זה נכון, אבל לא יותר מזה.
ואת כל זה אני כותבת רק כדי לשכנע את עצמי שאתמול כשהצהרתי בקול רם, ככה ליד אנשים, שנמאס לי לרכב בקור הזה כבר, קיוויתי ממש חזק שבאמת לדיוק אין נשמה טיוואנית שמתייסרת עכשיו בגללי ואין לה אפילו קול כדי לזעוק.
ואם כבר שם, אני הייתי הולכת על בוריס.
אני בחרתי שלא לקבל עליי את המנהג המטופש של לקרוא לכלי רכב בשם.
מה שטוב לטיוואנים, טוב גם לי. אני נשארת עם דיוק.
כן, הוצאתי עכשיו את הרישיון ובדקתי את מוצאו של הקטנוע שלי רק לשם הפאנץ'.
וחוץ מזה, משה? נו באמת... מה הסיפור של לתת שמות גבריים לכלי הרכב שלכם נשים? הוא ישמור עלייך בסימטה חשוכה? הוא ידע להחליף לעצמו שמן בזמן? יגדל שפמפם קטן מתחת ללוח השעונים?
את רואה לנגד עינייך חבורת טיוואנים רוכנים מעל פס ייצור במפעל רחוק, מרכיבים חלק לחלק, מקפידים על כל פרט. ואז מגיעה מזוודה סטייל ספרות זולה, נפתחת באיטיות ומאירה את כל החדר באור בוהק, כולם נסוגים לאחור ביראת כבוד ומביטים בבכיר הטכנאים לוקח את הנשמה ומכניס אותה לתוך גוף המתכת. ומשה נולד לחיים.
תשכחי מזה. מדובר על שלל פלסטיקים ומתכות שחברו יחדיו כדי ליצור כלי רכיבה, טוב ואמין, זה נכון, אבל לא יותר מזה.
ואת כל זה אני כותבת רק כדי לשכנע את עצמי שאתמול כשהצהרתי בקול רם, ככה ליד אנשים, שנמאס לי לרכב בקור הזה כבר, קיוויתי ממש חזק שבאמת לדיוק אין נשמה טיוואנית שמתייסרת עכשיו בגללי ואין לה אפילו קול כדי לזעוק.
ואם כבר שם, אני הייתי הולכת על בוריס.
גם אני כזאת. לא אוהבת לתת שמות לחפצים. בחייאת ראבאק, הם חפצים. אנחנו אוהבים אותם, אבל אין צורך לתת להם שם, זה לא יגרום להם לבוא כשצריך אותם.
השבמחקאף אחד לא מתייסר, אולי דווקא גם הוא שמח לקצת חופש?
איזה חופש? ייסורי המצפון האלה רק גרמו לי לרכב עליו יותר.
השבמחקלא באמת. פשוט זה מה שיש לי :)