חלושס על הבוקר

אומרים שקטנועים מרגישים את נפש הרוכב.
וכשאני אומרת "אומרים" אני מתכוונת אליי.
ניו-אייג'י ככל שזה יישמע, זו הדרך היחידה שבה אני יכולה להסביר את העובדה שהבוקר כשקמתי והרגשתי חלושס מפתיע- בואכה הצטננות, היה גם הבוקר הראשון אי פעם שבו בחר הקטנוע שלי לא להניע.

נו, אתה לא רציני... קצת ערפל ונשברים? ניסיתי את שיטת המפקד הקשוח, שבאה אחרי שיטת האמא הדואגת (אתה חולה מתוק?) ואחרי שיטת ה-נו! קיבינימט! אני מאחרת לעבודה!!
כלום.
כמעט נשבר לי הלב מלשמוע את חרחורי הגז החלושים כשניסיתי שוב ושוב להניע (מישהו אמר דרמטית?).

בחורות חושבות אחרת מגברים. גבר במקרה הזה היה חושב על המכניקה של הקטנוע, מה יכולה להיות התקלה, איך מנסים לסדר אותה או איך במקרה הכי גרוע מזמינים גרר ומתקשרים תוך כדי למוסך, או במילה אחת- פרקטיים.
אני בדקתי שמן.
נזכרתי שהמון זמן לא בדקתי שמן, והנורית האדומה הזאת כבר קפצה לפני שבוע להזכיר לי והתעלמתי ממנה.
בדקתי שמן, לכלכתי את הידיים, ניגבתי על המעיל, סתם, על המכנסיים, איפסתי את הנורית.

כמה גאווה! הקטנוע הנאמן שלי הניע בשנייה.
את רואה? כל מה שרציתי זה קצת תשומת לב... אני מתרגמת את מחשבותיו של הקטנוע בזמן שהוא מתחמם לו.
הסתכלתי שאף אחד מסביב לא רואה ונתתי לו ליטוף קטן על לוח השעונים.