יום שני, 7 במאי 2012

יומולדת

מאי הוא חודש היומולדת המשותף שלי ושל דיוק. אני אהיה בת 30, והוא בן 4 שבשנות קטנוע זה אומר שהוא כבר בתחילת שנות החמישים לחייו פחות או יותר.
אני כבר גדולה, עם רישיון A1 טרי בארנקי והוא כבר בכלל לא צעיר בעצמו, עם קרעים על המושב שהתחילו בקבלת הפנים של חתולי אבן גבירול בשבוע הראשון לחייו ועכשיו הם נפערים בכל יום יותר ויותר, ועם שריטות וקילומטראז' שכבר כמעט אפשר להתגאות בו.

מה שמזכיר לי את ההתחלה שלנו, שכמו רוב הדברים הטובים בחיים, קרתה ממש במקרה: נקלעתי לשיחה של חברה עם בן הזוג שלה- אופנוען בנשמתו שכל חלומו היה לראות את חברתו רוכבת לה בסטייל על מיו 100. לשיחה כאמור נקלעתי במקרה ובמקרה גם אמרתי שאין לי בעיה ללכת לעשות איתה רישיון כי זה יהיה מגניב. ובמקרה היא לא הגיעה לשיעור הראשון וגם לא לאלו שאחריו ואני מצאתי את עצמי אחרי שבועיים עם קטנוע חדש ואפס ניסיון, כי אם כבר יש רישיון חבל שלא יהיה גם קטנוע. החבר והחברה נפרדו אגב ואיתם פנטזיית המיו, ואני הכרתי את דיוק.

ספירת המלאי שלנו כוללת 2 דוחות, 2 החלקות, 3 קרעים על המושב, מצבר אחד שהוחלף, עשרות טיפולים שגרתיים במוסך וטיפול שווא אחד כששכחתי שצריך להדליק את הפנסים כדי שהם ידלקו, שריטה אחת שתוקנה ואחת שלא (למזכרת), גרירה (!!) אחת, עשרות שירים ברמזור וטריליון טיפות גשם.

יומולדת שמח וקולולו לנו, לרגל יום ההולדת המשותף אנחנו שמחים להעניק שובר של שעת רביצה על המושב של דיוק לכל חתולי השכונה, אבל דירבאלק, אל תוסיפו עוד שריטות.








אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה