יום חמישי, 16 בפברואר 2012

לא בגדתי

התעוררתי בערך כל שעתיים בלילה. ככה זה כשצריך לקום בשש בבוקר במקום בשמונה, ובמיוחד כשמדובר במקדימה סדרתית כמוני. חישבתי עוד בלילה קודם כמה זמן ייקח לי להגיע למגרש החנייה בראשל"צ, כולל אפשרות של פקקים, ואני על קטנוע, כן?

המורה נעמד ליד האופנוע והתחיל להסביר לי- פה מניעים, פה זה ברקס, אורות, איתות, ואני חושבת לעצמי- פחחח, לי אתה מסביר? חביבי אני לא חדשה פה. וככה בזמן שאני מתרברבת לי בראש בניסיון הרכיבה העשיר שלי הוא הגיע לקאלץ'.

סליחה? קלאץ? כן, שמעתי על זה- הילוכים. ראיתי אופנוענים בכביש מרימים ומורידים את הרגל, בזמן שאני חולפת על פניהם (או שהם על פניי). אבל מה לי ולזה? אני מכירה גז וברקס ואת הסימון האדום הזה שקופץ פעם בכמה זמן ואני צריכה לאפס אותו ולשקר לעצמי שבדקתי שמן.

אז איכשהו, העברתי שעה דווקא לא רעה של שיעור הנהיגה הראשון שלי על אופנוע אמיתי. סליחה דיוק, סליחה, לא בגדתי בך, נשבעת, גם אתה אופנוע אמיתי. הרי את אנחת הרווחה כשעליתי שוב על הקטנוע שלי שמעו בכל  האיזור.
ועד השיעור הבא אני רוכבת חופשיה, משוחררת מקלאץ'.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה